השוואה בינלאומית

הדו"ח סוקר את הגישות המקובלות במדינות שונות להתמודדות עם תופעת הרווחים הלא-מחולקים. בארצות הברית, למשל, קיימים שני מסים עיקריים: מס רווחים צבורים (AET) ומס לחברות החזקה אישיות (PHC). באירלנד מוטל מס מיוחד על הכנסה פסיבית של חברות הנשלטות על ידי מספר מצומצם של אנשים. בהולנד קיימת דרישת "שכר מינימום" לבעלי מניות מהותיים, ובקפריסין נדרשת חלוקת דיבידנד מינימלית. יפן מטילה מס על רווחים צבורים בחברות משפחתיות.

‍

המלצת הצוות - גיבוש מודל פעולה משולב

לאחר בחינת מגוון חלופות, הצוות ממליץ על מודל פעולה משולב הכולל שלושה נדבכים עיקריים:

• תיקון סעיף 62א' לפקודת מס הכנסה, המתמקד בחברות משלח יד:

א. הרחבת תחולת הסעיף כך שיכלול גם בעלי זכויות בשותפויות. תיקון זה נועד לסגור פרצה שאפשרה לשותפים בשותפויות (בעיקר עורכי דין ורואי חשבון) להתחמק מתשלום מס שולי.

ב. שינוי ההגדרה של שירותים הניתנים לחברות קשורות. מוצע לצמצם את ההחרגה הקיימת רק למקרים בהם יש החזקה של 50% ומעלה בחברה האחרת, במקום 10% כיום.

ג. הוספת מנגנון מיסוי חדש לחברות בעלות מחזור עסקי בין 200 אלף ש"ח ל-30 מיליון ש"ח, עם שיעור רווחיות מעסק העולה על 25%. במסגרת זו, בעל מניות מהותי ופעיל בחברה ימוסה במס הכנסה שולי על חלקו ברווחי החברה מעסק שהם מעבר ל-25% רווחיות, עם מנגנון "תקרה מתקפלת".

‍

מנגנון ה"תקרה המתקפלת"

נועד ליצור איזון בין מיסוי הוגן לבין שמירה על תמריצים לפעילות עסקית. המנגנון פועל כך שככל ששיעור הרווחיות של החברה עולה, כך קטן הסכום שממוסה במס חברות ועולה הסכום הממוסה במס שולי. זאת, עד לשחיקה מלאה של ה"תקרה" בשיעור רווחיות של 100%.

למשל, חברה עם שיעור רווחיות של 25% תמוסה במס חברות על מלוא רווחיה, בעוד שחברה עם שיעור רווחיות של 50% תמוסה במס חברות על חלק מרווחיה ובמס שולי על החלק העודף. חברה עם שיעור רווחיות של 100% תמוסה במס שולי על כל רווחיה. מנגנון זה מבטיח כי לחברות עם רווחיות גבוהה במיוחד לא יהיה תמריץ להתאגד רק לצורך הפחתת מס.

מנגנון זה נועד לזהות ולמסות באופן מדויק יותר חברות משלח יד הפועלות באופן מאוגד בעיקר בשל תוצאת המס, תוך מתן אפשרות לחברות עם שיעורי רווחיות בינוניים לשלם מס חברות על חלק מההכנסה החייבת.

‍

• חקיקת סעיף חדש להתמודדות עם חברות החזקה:

מוצע להטיל מס "ריבית" בגובה 2% בכל שנה על רווחים צבורים מעל "כרית ביטחון" מוגדרת. כרית הביטחון תהיה הגבוהה מבין שלוש אפשרויות:

א. ממוצע ההוצאות המותרות בניכוי לצרכי מס בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה.

ב. עלות נכסים, בניכוי נכסים פיננסיים ונדל"ן להשקעה.

ג. 500,000 ש"ח.

כרית הביטחון נועדה להגן על חברות עם פעילות עסקית אמיתית ולעודד השקעות ריאליות, תוך מיסוי רווחים המושקעים באופן פסיבי. המס לא יחול בשנה שבה נשחקו הרווחים הצבורים בשיעור של 20% או יותר.

‍

• תיקון ופישוט סעיף 77 לפקודת מס הכנסה:

התיקון נועד לאפשר לרשות המסים לקיים הליך פרטני מול חברות עם יתרות עודפים גבוהות. מוצע להשמיט את הדרישות הקיימות בסעיף ולהמליץ על קריטריונים חדשים שישמשו את מנהל רשות המסים בהפעלת שיקול דעתו, כגון היקף המימון הזר בחברה, היקף הפעילות העסקית, וסיכונים עסקיים.

שיקול הדעת של המנהל יהיה כפוף למגבלות, כגון הימנעות מחלוקה אסורה על פי חוק החברות, הימנעות מפגיעה בנושים של החברה, ומידתיות ביחס להיקף הפעילות של החברה.

המודל המשולב נועד לתת מענה כולל לתופעת הרווחים הלא-מחולקים, תוך התאמה לסוגים שונים של חברות ארנק. הצוות מעריך כי יישום המודל יביא לתוספת הכנסות של כ-5-6 מיליארד ש"ח בשנה למדינה, כאשר רוב הסכום (כ-98%) יגיע מהעשירון העליון של ההכנסות במשק.

‍

"מבצע דיבידנד מוטב"

חשוב לציין כי הצוות שקל גם את האפשרות של "מבצע דיבידנד מוטב", אך המליץ להימנע מצעד זה. הצוות סבור כי מבצע כזה עלול לעוות את שיקולי החברות בהחלטות ההשקעה, ליצור אי-ודאות במדיניות המיסוי, ולהגדיל את אי-השוויון במשק. כמו כן, מבצע כזה עלול להקטין את הכנסות המדינה ממיסוי דיבידנדים בטווח הבינוני והארוך.

‍

ניתוח יתרונות וחסרונות של המודל המשולב

המודל המשולב המוצע מציג מספר יתרונות משמעותיים:

• התמודדות כוללת: המודל מספק מענה לשני סוגי חברות הארנק העיקריות - חברות משלח יד וחברות החזקה, תוך התאמת הפתרון לאופי הפעילות של כל סוג חברה.
• איזון בין גביית מס לעידוד השקעות: המודל מבקש ליצור איזון בין הצורך בגביית מס אמת לבין שמירה על תמריצים להשקעות ריאליות בעסקים.
• גמישות ומידתיות: השימוש ב"כרית ביטחון" ובמדרגות רווחיות מאפשר גמישות ומידתיות בהחלת המיסוי, תוך התחשבות בצרכים העסקיים של החברות.
• שיפור השקילות המיסויית: המודל מקדם את עקרון השקילות המיסויית בין פעילות כיחיד לפעילות באמצעות חברה.
• פוטנציאל גבייה משמעותי: ההערכה היא כי המודל יביא לתוספת הכנסות של כ-5-6 מיליארד ש"ח בשנה למדינה.

‍

מנגד, ניתן לזהות מספר אתגרים וחסרונות פוטנציאליים:

• מורכבות: המודל המשולב מציג מערכת מיסוי מורכבת יחסית, אשר עלולה להקשות על יישום ואכיפה.
• עלויות ציות: החברות יידרשו להשקיע משאבים בהתאמה לדרישות המיסוי החדשות, מה שעלול להוביל לעלויות ציות גבוהות.
• חשש מתכנוני מס: למרות המאמצים למנוע זאת, ייתכן כי יווצרו פרצות חדשות לתכנוני מס.
• השפעה על החלטות עסקיות: המודל עלול להשפיע על קבלת החלטות עסקיות, במיוחד בכל הנוגע למבנה התאגידי ולמדיניות חלוקת רווחים.
• אתגרי יישום: הצלחת המודל תלויה ביכולת של רשות המסים ליישם ולאכוף את ההוראות החדשות באופן יעיל.

‍

בהשוואה למצב המשפטי הקיים בישראל, המודל המוצע מהווה שינוי משמעותי ומקיף יותר מהניסיונות הקודמים להתמודד עם סוגיית הרווחים הלא-מחולקים. בעוד שהתיקונים הקודמים, כגון תיקון 235 לפקודת מס הכנסה, התמקדו בהיבטים ספציפיים של הבעיה, המודל הנוכחי מציע גישה כוללנית יותר.

‍

ביחס למצב בעולם, המודל המוצע משלב אלמנטים הקיימים במדינות שונות, תוך התאמתם למציאות הישראלית. לדוגמה, הטלת מס "ריבית" על רווחים צבורים דומה במהותה למנגנונים הקיימים בארצות הברית ובאירלנד, בעוד שההתייחסות הספציפית לחברות משלח יד מזכירה את הגישה ההולנדית.

‍

‍

‍

סיכום

המודל המשולב המוצע בדו"ח הצוות לבחינת רווחים לא-מחולקים מהווה ניסיון מקיף להתמודד עם תופעת צבירת הרווחים בחברות ארנק. המודל מציע פתרונות מותאמים לסוגים שונים של חברות, תוך שאיפה לאזן בין גביית מס אמת לבין שמירה על תמריצים להשקעות ריאליות. למרות האתגרים הכרוכים ביישומו, המודל מציע פוטנציאל משמעותי להגדלת הכנסות המדינה ולשיפור השקילות המיסויית במשק הישראלי.

‍

יישום מוצלח של המודל ידרוש תשומת לב מיוחדת לפרטי החקיקה, הנחיות ברורות לנישומים ולרשות המסים, וכן מעקב והערכה מתמשכים כדי לוודא שהמודל משיג את מטרותיו ללא יצירת עיוותים בלתי רצויים בפעילות העסקית במשק.

‍