דמיינו ישראלי שחי שנים בקליפורניה, הקים שם נאמנות אמריקאית, וכעת עולה או חוזר לישראל. אותו אדם עצמו יושב בנקודת חיתוך בין שתי שיטות מס שמושכות לכיוונים מנוגדים. בקליפורניה, מיסוי הנאמנות נקבע לפי מי יושב בכיסא הנאמן ומיהו הנהנה, ויש מרחב תכנון אמיתי. בישראל, המיסוי נקבע דווקא לפי היוצר והנהנה הישראלים, והמחוקק ורשות המסים בונים משטר שנועד לצמצם בדיוק את התכנון הזה.
המצב הזה נוגע ליותר אנשים ממה שנדמה. משפחות ישראליות רבות מחזיקות ילדים, הורים או נהנים בקליפורניה, עולים חדשים ותושבים חוזרים מגיעים לישראל כשברקע נאמנות אמריקאית קיימת, ואנשי עסקים ישראלים מחזיקים נכסים בעלי זיקה למדינה. בכל אלה שני ההיגיונות נפגשים, ולעיתים מתנגשים, וההבדל בין תכנון תקין לבין כפל מס והפתעות בדיווח הוא הבנה של שני הצדדים. המאמר, שנועד למייצגים ולבעלי עסקים, יסביר תחילה לעומק את תכנון מס הנאמנויות בקליפורניה, ואז יעמיד מולו את הזווית הישראלית העדכנית, ויראה מדוע היא אינה ניתנת להעתקה פשוטה למי שחוזר לישראל.





.avif)