משרד עורכי דין KLF

תיקון 245 לפקודת מס הכנסה, אשר נכנס לתוקף ביום 1 בינואר 2018, מהווה נקודת מפנה משמעותית בהסדרת פעילותן של חברות מיוחדות במשק הישראלי. התיקון, שגובש לאחר עבודת מטה מקיפה, נועד להתמודד עם שורה של אתגרים שהתעוררו בפרקטיקה המיסויית ולהביא לוודאות משפטית מוגברת.

‍

המטרות העיקריות של התיקון:

• יצירת ודאות משפטית בהסדרי המיסוי.
• סגירת פרצות מס שהתגלו לאורך השנים.
• התאמת ההסדרים למציאות העסקית המודרנית.
• יצירת מנגנוני פיקוח ובקרה אפקטיביים.

ניתוח השוואתי של דירוג ישראל במדד התחרותיות המיסויית העולמי | OECD Tax Competitiveness Index 2024

מאמר זה מנתח באופן מעמיק את תזכיר החוק לתיקון חוקי מסים, התשפ"ה-2024, תוך התמקדות בשינויים המוצעים לסעיף 121ב לפקודת מס הכנסה ובתיקון המשלים בחוק מיסוי מקרקעין. המאמר עורך השוואה מפורטת בין המצב הקיים כיום לבין המצב העתידי אם יתקבלו השינויים המוצעים, בוחן את ההשלכות האפשריות של תיקונים אלה.

העברת נכסים והון בין דורות במשפחה מעלה סוגיות מיסוי מורכבות, המשלבות היבטים של דיני מס, ירושה ותכנון פיננסי. מאמר זה מנתח את ההיבטים המיסויים המרכזיים בהעברות בין-דוריות בישראל, תוך התמקדות בחקיקה ובפסיקה הרלוונטיות.

מערכת המס בישראל מבוססת על עקרון המיסוי הדו-שלבי לגבי חברות. במסגרת זו, בשלב הראשון מוטל מס חברות על רווחי החברה, ובשלב השני מוטל מס על הדיבידנד המחולק לבעלי המניות. מטרת מנגנון זה היא ליצור שקילות מיסויית בין פעילות כיחיד לבין פעילות באמצעות חברה, תוך מתן תמריץ לחברות להשקיע ברווחיהן לצורך צמיחה והתפתחות עסקית.

מבוא

פסק הדין בעניין פורמן נ' בנק הפועלים (ת"א 41090-11-22) מהווה אבן דרך משמעותית בהגדרת גבולות הסירוב הסביר למתן שירות בנקאי. המקרה מדגים את המתח המורכב בין זכות הלקוח לקבל שירות בנקאי לבין חובת הבנק למנוע הלבנת הון, תוך התייחסות מעמיקה להשפעת הליך גילוי מרצון והוראות ניהול בנקאי תקין על שיקולי הבנק.

‍

רקע התביעה

נתן פורמן, גמלאי אגד שהורשע בעבר בעבירת שוחד, הגיש תביעה נגד בנק הפועלים בדרישה לקבל העברות כספים מחשבונותיו בחו"ל. הבנק סירב בטענה לחשש מהלבנת הון וביקש מסמכים נוספים להבהרת מקור הכספים. פורמן טען כי עבר הליך "גילוי מרצון" מול רשויות המס, ולכן הכספים "כשרים". מורכבות המקרה נובעת מהשילוב בין עברו הפלילי של פורמן, הליך הגילוי מרצון שביצע, והעברות הכספים החריגות מחו"ל.

‍

המסגרת החוקית והרגולטורית

• חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981: סעיף 2(א) לחוק מטיל על בנק חובה שלא לסרב "סירוב בלתי סביר" לתת שירותים בנקאיים. הפסיקה פירשה סעיף זה כמעניק לבנקים "מתחם סבירות" להפעלת שיקול דעתם. בית המשפט הדגיש, כי:

"חובתו של תאגיד בנקאי להעניק שירות מכוח סעיף 2 לחוק הבנקאות אינה חובה מוחלטת, ובהתקיימם של טעמים סבירים רשאי התאגיד לסרב להעניק שירות או להפסיק שירות שניתן."

‍

פרשנות זו מעניקה לבנקים גמישות משמעותית בהערכת סיכונים, תוך שמירה על זכויות הלקוח.

‍

• הוראות ניהול בנקאי תקין 411: הוראה 411 של הפיקוח על הבנקים מהווה נדבך מרכזי במאבק בהלבנת הון במערכת הבנקאית. היא מנחה את הבנקים לקיים הליך מקיף של "הכר את הלקוח" הכולל:
  1. זיהוי והערכת הסיכון הגלום בלקוח ובפעילותו.
  2. נקיטת צעדים להפחתת הסיכון.

סעיף 30 להוראה מחייב נקיטת צעדים מוגברים במקרה של "פעילות בסיכון גבוה", כולל בירור מעמיק של מקור העושר והכספים. סעיף 24 מגדיר אי היענות הלקוח למסור פרטים כסיבה לסירוב סביר למתן שירותים. הוראות אלו מעניקות לבנקים כלים משמעותיים להתמודדות עם סיכוני הלבנת הון.

‍

• צו איסור הלבנת הון: הצו מרחיב את חובות הבנקים בזיהוי, דיווח וניהול רישומים. התוספת השנייה לצו מפרטת "פעילויות בלתי רגילות" המחייבות תשומת לב מיוחדת, כגון פעולות בהיקף חריג או שינויים משמעותיים ביתרות חשבון.