סיווג כספים שקיבל בעל מניות מהחברה (דיבידנד או כהלוואה) היא משמעותית. על פי רוב, יש לבחון את תנאי המשיכה ומאפיינה ובהתאם לכך לסווגה. סיווג זה הוא מהותי, שכן אם המשיכה מסווגת כהלוואה אזי יש להשיבה לנותן ההלוואה (בהתאם לתנאי ההלוואה). ואילו אם המשיכה מסווגת כדיבידנד, לא נדרשת השבה.  נדגיש, כי על משיכת כספים כהלוואה אין חיוב במס(אך יש לזקוף, למקבל הלוואה, הכנסה בגין "ריבית רעיונית" שכן המדובר בהלוואה "מוזלת"). מנגד אילו המשיכה מסווגת כדיבידנד יחויב היחיד במס.

לסיכום נציין, כי משיכת כספים בחברה וסווגה, עלול להביא לניצול לרעה בקרב בעלי שליטה בחברות שאינן ציבוריות. עניין זה קיבל תשומת לב בפסיקה באמצעות הלכה הקובעת, כי כספים שנמשכו מחברה ולא הושבו לה, הם בגדר הכנסה פירותית שיש לסווגה בהתאם לסעיף 2 לפקודה.