בהתאם לתקנה 4 לתקנות עיון בתיקים, בבואו לבחון בקשה לעיון בתיק של מי שאינו צד לתיק, שומה על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, לעניינו של המבקש ולעניינם של הצדדים לתיק ושל מי שעלול להיפגע מהעיון וכן להקצאת המשאבים הנדרשת לצורך מתן העיון. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי יש לאמץ פרשנות רחבה לתקנה 4(א), שנלמדת ממנה גישה מרחיבה כלפי זכות העיון בתיקי בית משפט, גם של מי שאינו צד ישיר להם. מובן, כי ככל זכות, גם הזכות לעיין בתיקי בית המשפט אינה מוחלטת והיא עשויה לסגת מול זכויות ואינטרסים אחרים.

סעיף 231 לפקודת מס הכנסה מטיל חובת הסודיות על פקיד השומה וקובע כי : "הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו."

הפסיקה פירשה את "חובת הסודיות" החלה על פקיד השומה מכוח סעיף 231 כמקימה חיסיון

בדיני המס, גם אם הדבר לא נאמר בה במפורש. בהקשר זה עוד נאמר כי, חובת החיסיון חלה אמנם על עובדי רשויות המס אך החיסיון באופייו הינו תוכני-מהותי. יודגש, כי העובדה שמדובר בחיסיון שהוא יציר הפסיקה מחייבת את הפרשנות שלפיה מדובר בחסיון שהוא יחסי, ולמעשה שלבית המשפט יש שיקול דעת בהפעלתו ובהסרתו.