בחוק מע"מ, קיימות שלושה מסגרות שונות למיסוי עסקאות במסמכים וני"ע סחירים:

האחת: במסגרת ההגדרות שבסעיף 1 לחוק נקבע כי "ניירות ערך ומסמכים סחירים" אינם בבחינת "טובין", ולכן אינם "נכס". מהגדרות אלה וקריאתן יחד עם הוראות סעיף 2 לחוק, עולה לכאורה כי עסקת מכר של ניירות ערך, במסגרת פעילות עסקית שאין בה משום מתן שירות לזולת, אינה חבה במס ערך מוסף.

השנייה: במסגרת סעיף 19(ב) לחוק נקבע לכאורה כי מי שעוסק בפדיון של מסמכים סחירים, ימוסה כעסקה למתן שירות תיווך. מקביעה זו, יחד עם הוראות סעיף 9 לחוק, עולה כי פעילות זו תחויב במע"מ בגין ההפרש בין מחיר הרכישה למחיר הפדיון או הפרעון של המסמך הסחיר (נטו).

השלישית: במסגרת סעיף 1(א)(3) לצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), נקבע לכאורה כי מסחר בניירות ערך ובמסמכים סחירים, יביא לסיווג מי שזו פעילותו, כ-"מוסד כספי", ולכן לחיוב במס שכר וריווח.