העובדות: המוכר הינו תושב חוץ אשר ירש חלק בדירת המגורים היחידה של אביו (להלן: "המוריש") אשר היה תושב ישראל במועד פטירתו. הזכויות נרשמו על שם המוכר מכוח צו ירושה בלשכת רישום המקרקעין. המוכר לא הגיש אישור בדבר העדר דירת מגורים במדינת תושבתו. אילו היה המוריש עדיין בחיים ומוכר את דירת המגורים, היה המוריש פטור ממס בשל המכירה.

הבקשה: מבוקש כי בהתקיימות כל תנאי הפטור הקבועים בסעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין, יראו את המוכר (יורש – תושב חוץ), כמי שיחול עליו הפטור במכירת זכויותיו בדירת המגורים.

החלטת המיסוי: בהתאם להוראות סעיף 49א(א) לחוק, יראו תושב חוץ כמי שיש לו דירת מגורים במדינה שבה הוא תושב, כל עוד לא המציא אישור משלטונות המס ממדינת תושבתו כי אין לו דירה כאמור. בבחינת הוראות סעיף 49ב(5) לחוק ההתייחסות הינה ל"מוכר" אשר הינו בהתאם לסעיף 49א(א) לחוק תושב ישראל או תושב חוץ שאין בבעלותו דירת מגורים במדינת התושבות, ואזי תושב חוץ שהמציא אישור שאין לו דירת מגורים במדינת התושבות, דינו כדין תושב ישראל לעניין סעיף זה ויתר סעיפי הפטור הקבועים בפרק חמישי 1 לחוק. תושב חוץ שיש בבעלותו דירת מגורים במדינת התושבות איננו זכאי לפטורים אלה.