נישומים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי כנגד חיובם במס על ידי רשות המיסים. בהמלצת בית המשפט, החלו הצדדים לנהל מגעים להסכם פשרה. במהלך המו"מ בין הצדדים, נמסר לנישומים כי קיים "אישור עקרוני" להסכם, אך בהמשך נסוגה רשות המיסים והודיע לבית המשפט כי אין הסכם פשרה.  

כנגד הודעה זו של רשות המיסים הגישו הנישומים עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. במסגרת העתירה ביקשו הנישומים להורות לרשות המיסים לנמק מדוע הפרה את ההסכם עמם ולהורות לה לכבד ההסכם. מנגד, לטענת רשות המיסים אף שבין הצדדים התקיים מו"מ מתקדם, הובהר לנישומים, כי ה"אישור העקרוני" כפוף לאישור הגורמים הרלוונטיים (שהחליטו שלא לאשר את הצעת הפשרה)ומכאן המסקנה שמעולם לא התגבש הסכם מחייב בין הצדדים. בג"ץ קיבל את עמדת רשות המיסים ודחה את טענת הנישומים.

האמור מלמדנו, כי מו"מ (כל מו"מ), לא נגמר עד אשר אין ביטוי הולם להסכמה בין הצדדים. אל לו לנישום להסתמך על הבטחות או חצי מילים, עליו תמיד לשאוף להסדר כתוב שיספק לו וודאות משפטית-מיסוית (לא למותר לציין, כי רשות המיסים יכולה לחזור בה גם מהסכם חתום, אך יהיה לה קשה יותר).