מבחינת חבות המס קיים שוני בין ההשקעה בהון המניות של חברה לבין השקעה בחברה באמצעות הלוואת בעלים, ולא תמיד תהיה תוצאת המס זהה. בנסיבות שבהן לא תהיה התוצאה זהה, לא יהיה הנישום רשאי לטעון שיש לחייבו במס בהתאם לדרך אחרת שבה יכול היה לנקוט מלכתחילה. כפי שצוין בהלכה הפסוקה, מוטל על פקיד השומה לבחון את המהות האמיתית של עסקה, ואולם הנישום, הפועל בהתאם לבחירתו ולמידע מצוי בידו, כפוף לעסקה שביצע ולמצגים שהציג.

בעל מניות אשר ביצע עסקה באופן מסוים כפוף כאמור להסכמים שביצע ולנתיב שבו בחר, והוא אינו יכול להישמע בטענה כי היה באפשרותו לפעול אחרת; כי היה בידיו להשקיע בחברה באמצעות הלוואת בעלים ולא באמצעות השקעה בהון המניות (כפי שאין באפשרותו לטעון שאילו הייתה החברה מתאגדת בישראל, ולא במקלט מס, הייתה תוצאת המס של חלוקת הדיבידנד שונה). תוצאת המס נקבעת בהתאם למה שעשה הנישום בפועל, למצגים שהציג, ולרישומים בספריו.