[הבהרה: חלק ה' לפקודה עוסק ב"רווחי הון". הגדרת המונח "רווח הון" שבסעיף 88 לפקודה היא "הסכום שבו עולה התמורה על יתרת המחיר המקורי". הגדרת המונח "תמורה" עוסקת בקביעת המחיר במקרה של "מכירת נכס". הן המילה "מכירה" והן המילה "נכס" מוגדרות בסעיף 88].

סעיף 89(ג) לפקודה מורה כי "ריווח ממכירת נכס העשוי להתחייב במס, הן לפי הפרק הראשון לחלק ב' והן לפי חלק זה או חלק ה 1 , יראוהו כחייב במס לפי הפרק הראשון לחלק ב' בלבד..." מהאמור אנו למדים, כי אם מכירתו של נכס תיתפס בתיבה "מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי" (סעיף 2(1) לפקודה),לא תהיה תחולה לסעיף 91 לפקודה (המס על רווח הון) ושיעור המס ייקבע בהתאם להוראות סעיף 121 לפקודה.

קיומו של "עסק" כרוך בקביעות מסויימת של פעילות כלכלית ממשית. קרי - עסק מגלם פעילות מתמשכת, שיטתית וסדירה הכרוכה במאמץ מסחרי קבוע. לעומת זאת, עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי היא אירוע מסחרי נקודתי ומזדמן. ויודגש, כי פסיקת בתי המשפט ניסתה במשך דורות להציב את הגבול בין הפירותי וההוני, ובין הפירותי האקטיבי והפירותי הפסיבי. הפסיקה הצביעה על מבחני עזר או סממנים האמורים לסייע במלאכת מיון העסקאות.

עסקת אקראי, לפי טיבה, שייכת ל"עולם העסקים", ולא לעולם ההשקעות, וברי כי לא כל מימוש מוצלח של נכס הון יגרור בעקבותיו סיווג כעסקת אקראי, למשל בשל התשואה שהושגה בעת המכירה. הגבול בין מימוש הוני ובין עסקת אקראי הוא לעתים קרובות דק מאוד ואפילו בחינה הגונה ויסודית של מכלול הנסיבות עלולה להוביל מומחי מס שונים למסקנות שונות ולחילוקי דעות. מציאות זו בעייתית במיוחד כאשר פערי המיסוי בין הון ופירות הם כה גדולים כפי שהם היום בחקיקה הישראלית.