החלטת הבנק הבינלאומי לישראל להורות על סגירת חשבונות בנק בשל חשד לפעילות בלתי תקינה
כללי
19.11.2019
רקע: המערערים (חברה בע"מ ואדם פרטי) פתחו חשבון בבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"). לאחר פתיחת החשבונות החלו עובדי הבנק לחשוד בחוסר תקינות בפעילות המערערים בחשבוניותיהם – מקום התאגדות המערערת, כספים בסכומים גבוהים שהועברו לחשבונות הבנק וכן בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגד המערער בחשד לעבירות של הלבנת הון. לאור חשדות אלו, דרש הבנק מהמערערים אסמכתאות לפעילותם (כגון: הסכמים בין המערערת ובין לקוחותיה, תשלום מס כדין לכספים שהופקדו לחשבון המערערת). חרף כך שהמערערים העבירו האסמכתאות שונות לבנק, הם לא נתנו, לטענת הבנק, תשובות מספקות לאופן פעילותם בחשבונותיהם. לאור האמור הוחלט בבנק על סגירת החשבונות.
החלטת בית המשפט: סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע, כיעל תאגיד בנקאי חלה חובה לתת שירותים בנקאיים מסוימים לכל המעוניין, אך באפשרותו לסרב לעשות כן, כל עוד מדובר בסירוב סביר. הסעיף אינו מפרט מתי ייחשב סירוב כסירוב סביר, אך ברי כי קיימת קשת רחבה של מקרים בהם סירוב לתת שירות בנקאי יהא סביר ויש לבחון כל מקרה לגופו. סיבה אפשרית לסירוב סביר היא קיומו של חשש ממשי להלבנת הון או מימון טרור. על הבנק מוטלת חובה מכוח החקיקה בדבר איסור הלבנת הון. חובות אלו נובעות, בין היתר, מחוק איסור הלבנת הון וצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור). מקור נוסף לחובות המוטלות על תאגידים בנקאיים בהקשר זה הן הוראות המפקחת על הבנקים, המוצאות מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות – לעניינו רלוונטי נוהל ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות), אשר מחייב יצירה שלמדיניות ונהלים להכרת הלקוח וזיהויו, ומעקב שוטף אחר פעילות בחשבון הלקוח (להלן: "הנוהל").מהאמור אנו למדים, כי על הבנק חלות חובות להיכרות, מעקב ודיווח אחרי הפעילות בחשבון לקוחותיו. בעניינו עולה השאלה, מתי התנהלות או פעילות בחשבון של לקוח לא רק תחייב בנק בדיווח, אלא אף תהווה סיבה סבירה לסירוב לפתיחת חשבון או ניהולו על פי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות. סעיף 24 לנוהל, מצביע על שני מצבים אשר יהוו סירוב סביר לפתיחת חשבון (בהקשר של חשד להבנת הון). האחד – היעדר שיתוף פעולה של הלקוח עם דרישות הבנק שניתנו בהתאם להוראות החלות עליו. השני – יסוד סביר להניח כי התקיימה פעולה בחשבון הקשורה להלבנת הון או למימון טרור. הבנק עמד בנטל הוכחה המוטל עליו לקיומו של יסוד סביר לפעילות בלתי תקינה של המערערים, אשר מהווה סיבה סבירה להחלטה על סגירת חשבונות הבנק. החלטותיו בעניין התבססו על מגוון ממצאים –חשד ראשוני העולה ממקומות התאגדותם של החברות והלקוחות הקשורים בפעילות המערערים(מדינות המוכרות כ"מקלטי מס"); חקירה פלילית שהתקיימה בעניינו של המערער; חוסר היענות המערערים להגשת מסמכים ואסמכתאות ; העברות כספים שלא ברור ההיגיון העסקי מאחוריהן או שהתאריכים בהם התבצעו אינם מתיישבים עם ממצאים אחרים. בנסיבות אלה ונוכח העובדה שהמערערים לא שיתפו פעולה ולא סיפקו תשובות משביעות רצון על מנת להפיג את חשדו של הבנק, סגירתם של החשבונות על ידי הבנק הייתה סבירה ביותר.
רקע: המערערים (חברה בע"מ ואדם פרטי) פתחו חשבון בבנק הבינלאומי הראשון (להלן: "הבנק"). לאחר פתיחת החשבונות החלו עובדי הבנק לחשוד בחוסר תקינות בפעילות המערערים בחשבוניותיהם – מקום התאגדות המערערת, כספים בסכומים גבוהים שהועברו לחשבונות הבנק וכן בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגד המערער בחשד לעבירות של הלבנת הון. לאור חשדות אלו, דרש הבנק מהמערערים אסמכתאות לפעילותם (כגון: הסכמים בין המערערת ובין לקוחותיה, תשלום מס כדין לכספים שהופקדו לחשבון המערערת). חרף כך שהמערערים העבירו האסמכתאות שונות לבנק, הם לא נתנו, לטענת הבנק, תשובות מספקות לאופן פעילותם בחשבונותיהם. לאור האמור הוחלט בבנק על סגירת החשבונות.
החלטת בית המשפט: סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע, כיעל תאגיד בנקאי חלה חובה לתת שירותים בנקאיים מסוימים לכל המעוניין, אך באפשרותו לסרב לעשות כן, כל עוד מדובר בסירוב סביר. הסעיף אינו מפרט מתי ייחשב סירוב כסירוב סביר, אך ברי כי קיימת קשת רחבה של מקרים בהם סירוב לתת שירות בנקאי יהא סביר ויש לבחון כל מקרה לגופו. סיבה אפשרית לסירוב סביר היא קיומו של חשש ממשי להלבנת הון או מימון טרור. על הבנק מוטלת חובה מכוח החקיקה בדבר איסור הלבנת הון. חובות אלו נובעות, בין היתר, מחוק איסור הלבנת הון וצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור). מקור נוסף לחובות המוטלות על תאגידים בנקאיים בהקשר זה הן הוראות המפקחת על הבנקים, המוצאות מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות – לעניינו רלוונטי נוהל ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות), אשר מחייב יצירה שלמדיניות ונהלים להכרת הלקוח וזיהויו, ומעקב שוטף אחר פעילות בחשבון הלקוח (להלן: "הנוהל").מהאמור אנו למדים, כי על הבנק חלות חובות להיכרות, מעקב ודיווח אחרי הפעילות בחשבון לקוחותיו. בעניינו עולה השאלה, מתי התנהלות או פעילות בחשבון של לקוח לא רק תחייב בנק בדיווח, אלא אף תהווה סיבה סבירה לסירוב לפתיחת חשבון או ניהולו על פי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות. סעיף 24 לנוהל, מצביע על שני מצבים אשר יהוו סירוב סביר לפתיחת חשבון (בהקשר של חשד להבנת הון). האחד – היעדר שיתוף פעולה של הלקוח עם דרישות הבנק שניתנו בהתאם להוראות החלות עליו. השני – יסוד סביר להניח כי התקיימה פעולה בחשבון הקשורה להלבנת הון או למימון טרור. הבנק עמד בנטל הוכחה המוטל עליו לקיומו של יסוד סביר לפעילות בלתי תקינה של המערערים, אשר מהווה סיבה סבירה להחלטה על סגירת חשבונות הבנק. החלטותיו בעניין התבססו על מגוון ממצאים –חשד ראשוני העולה ממקומות התאגדותם של החברות והלקוחות הקשורים בפעילות המערערים(מדינות המוכרות כ"מקלטי מס"); חקירה פלילית שהתקיימה בעניינו של המערער; חוסר היענות המערערים להגשת מסמכים ואסמכתאות ; העברות כספים שלא ברור ההיגיון העסקי מאחוריהן או שהתאריכים בהם התבצעו אינם מתיישבים עם ממצאים אחרים. בנסיבות אלה ונוכח העובדה שהמערערים לא שיתפו פעולה ולא סיפקו תשובות משביעות רצון על מנת להפיג את חשדו של הבנק, סגירתם של החשבונות על ידי הבנק הייתה סבירה ביותר.
