תנאי מקדמי, טרם מתן החלטה לביטול רישומו של עוסק מכוח סמכותו בסעיף 61 לחוק מע"מ, הוא כי המנהל יאפשר לעוסק לממש את זכות השימוע והטיעון המוקנית לו לפי סעיף 62 לחוק. למעלה מן הצורך נוסיף, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הזכות להשמיע טענות בפני הרשות השלטונית טרם שמתקבלת החלטה מנהלית בעניינו של אדם – היא זכות יסוד מהמעלה הראשונה, הנגזרת מחובת ההגינות המוטלת על הרשות ביחסיה עם האזרח. על הרשות השלטונית מוטלת חובה לאפשר לאדם להביא ולשטוח את טענותיו בפניה טרם שתתקבל החלטה המשנה את מצבו.

מושכלת יסוד בדיני המס היא, כי קיומו של הליך שימוע כדין תלוי, בין היתר, גם ביכולתו של הנישום להתגונן מפני הטענות שמטיחה בו הרשות. על כן, ככל שהמנהל לא פרס בפני הנישום את עמדתו ועל מה מבסס הוא את עמדתו לפיה יש מקום לביטול רישומה כעוסק, לרבות הצגת כל המסמכים עליהם הוא מסתמך (למעט מסמכים המוגנים בחיסיון על פי דין) – הרי שאין המדובר בהליך שימוע כדין או שמוצתה זכות הטיעון של הנישום.

החלטת מנהל מע"מ לבטל את רישומו של עוסק מהווה למעשה שינוי של מצב הדברים הקיים,  ומטעם זה נקבעו שתי ההוראות – זו שבסעיף 63 לחוק מע"מ, המקנה תוקף להחלטה על ביטול הרישום כעבור 30 יום לאחר החודש שבה נמסרה הודעה על הביטול לעוסק הנוגע בדבר, וזו שבסעיף 64 (א) המקנה לעוסק זכות ערעור על החלטה זו בתוך 30 ימים ממועד שהומצאה לו. הוראת סעיף 64 (ג) רישא לחוק מע"מ, הקובעת כברירת מחדל את עיכוב ביצועה של ההחלטה משלימה את המעגל החקיקתי, שנועד לאפשר לעוסק להתגונן מפני החלטה על ביטול רישומו כעוסק, הפוגעת בזכותו לחופש העיסוק.

הכלל העולה מתוך הוראות החוק האמורות הוא כי החלטה שכזו על ביטול רישומו של עוסק אינה נכנסת לתוקף מידי, אלא בחלוף תקופה של לפחות 30 יום (למעשה – 30 יום מתום החודש בו נמסרה ההודעה על ביטול הרישום), וכך מתאפשרת הגשת ערעור ועיכוב ביצועה של ההחלטה עד להכרעה בערעור. החריג לכלל בא לידי ביטוי בשניים: האחד, באפשרות קביעתו של מנהל מע"מ כי החלטת ביטול הרישום תיכנס לתוקף במועד אחר (ראו סייפת סעיף 63 לחוק מע"מ); והשני – במתן הסמכות לבית המשפט לקבוע כי ביצועה של ההחלטה איננו מעוכב על אף הגשת ערעור.