ועדת הערר בעניין אוריון דחתה לאחרונה בקשה להגשת ראיות נוספות לאחר סיום שלב ההוכחות, תוך קביעת הנחיות חשובות בנוגע להגשת ראיות מאוחרת בהליכי מס.

‍

המקרה עסק בשאלת סיווגו של נכס כ"דירת מגורים" לצורכי מיסוי מקרקעין. לאחר סיום שלב ההוכחות, ועשרה ימים בלבד לפני מועד הגשת הסיכומים, ביקש העורר להגיש שלושה סוגי ראיות: פרוטוקול מההוצאה לפועל, מסמכים הנוגעים לשיפוץ הנכס, וחשבונות מים וביוב.

‍

הוועדה, בראשות השופטת סרוסי, קבעה כי הכלל הבסיסי מחייב הגשת ראיות "בחבילה אחת" ולא בטפטוף. חריגה מכלל זה תתאפשר רק במקרים מיוחדים, כאשר הראיות הן בעלות משקל מכריע, קיימת הצדקה מיוחדת לאיחור בהגשה, ואין פגיעה מהותית בזכויות הצד שכנגד.

‍

בנוגע לראיות מפריכות (הזמה), נקבע כי נדרשת רשות מיוחדת מבית המשפט, והן יותרו רק כאשר הצד הופתע מראיות הצד שכנגד, ולא כאשר ניתן היה לצפות את הצורך בהן מראש.

‍

הוועדה דחתה את הבקשה מכמה טעמים מרכזיים: ראשית, היא ראתה בבקשה ניסיון ל"מקצה שיפורים" של מערך הראיות. שנית, נקבע כי אין מדובר ב"ראיות זהב" המצדיקות חריגה מהכלל. שלישית, קבלת הבקשה הייתה גורמת לנזק דיוני משמעותי, שכן היה צורך לאפשר חקירות נוספות והבאת ראיות נגדיות. לבסוף, עיתוי הבקשה - עשרה ימים לפני הסיכומים - נתפס כמאוחר מדי.

‍

ההחלטה מדגישה מספר לקחים חשובים לפרקטיקה המשפטית: על בעלי דין להקפיד על הגשת כל הראיות הרלוונטיות מראש; אם מתעורר צורך בהגשת ראיות נוספות, יש להגיש את הבקשה באופן מיידי; יש להראות טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מהכלל הרגיל; ויש לתת משקל ראוי לזכות הצד שכנגד לחקור ולהביא ראיות נגדיות.

‍

החלטה זו מהווה תזכורת חשובה לחשיבות ההיערכות המוקדמת והיסודית בהליכי מס, ולצורך באיסוף וריכוז כל הראיות הרלוונטיות מבעוד מועד. היא גם מבהירה את הרף הגבוה שיידרש להצדקת הגשת ראיות לאחר תום שלב ההוכחות.

‍