בדוחות הכספיים של חברה פלונית נרשמו משיכות בעלים כ"יתרת בעלי מניות" (הלוואה) ואף נרשמו הכנסות מריבית בגין המשיכות – בהתאם לקבוע בסעיף3(ט) לפקודה. אולם אין ברישום משיכת הבעלים כהלוואה לבדו בכדי לסווג משיכה זו כך. רישום כהלוואה יכול שייעשה בין אם אכן מדובר בהלוואה ובין אם מדובר במשיכת דיבידנד.

במסגרת תיקון 235 חוקק סעיף 3(ט1)(2) נקבע, כי אם בתום שנת המס שלאחר שנת המס שבה נמשכו הכספים, לא השובו כספי המשיכה לחברה, אז יש לראות את המשיכה מהחברה כהכנסתו של בעל המניות ולסווגה כדיבידנד בידו.