פסק דין חדש שניתן בוועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (ו"ע 11737-07-24 זועבי ואח' נ' מנהל מס שבח נצרת) מבהיר סוגיה חשובה בנוגע למעמדם המשפטי של הסכמי פשרה בין נישומים לרשויות המס, ואת המגבלות על האפשרות לתקוף הסכמים אלו בדיעבד. פסק הדין מחדד את ההבחנה המשפטית בין הודעת מס הנובעת מהסכם פשרה לבין החלטה מנומקת של רשות המס, ואת השלכותיה על זכות הערר.

‍

פסק הדין עוסק בבקשת מנהל מס שבח נצרת לסילוק ערר על הסף, בטענה שהערר הוגש על הודעת מס שניתנה בעקבות הסכם פשרה שהתגבש בין הצדדים בשלב ההשגה, ולא על החלטה מנומקת. ועדת הערר קיבלה את הבקשה וקבעה כי בהתאם להוראות החוק והפסיקה, אין אפשרות להגיש ערר על הודעת מס שניתנה בעקבות הסכם פשרה.

‍

רקע המקרה

העוררים, האחים זועבי, הגישו ערר על החלטת מנהל מס שבח מיום 5.6.24 בעניין עסקת מכר מקרקעין. הערר נסב סביב שווי העסקה שקבע המשיב לגבי חלקות 1 ו-2 בגוש 17118. טענתם המרכזית הייתה כי השומה לפי מיטב השפיטה נקבעה על בסיס הנחת עבודה שגויה - המשיב סבר כי תכנית איחוד וחלוקה מסוימת אושרה, בעוד שלמעשה אישור התכנית בוטל במסגרת ערר שהוגש לוועדת הערר המחוזית.

אולם, מהחומר שהוצג לוועדה עלה כי במהלך דיוני ההשגה, הגיע מייצגם של העוררים להסכמות עם המשיב לגבי שווי הזכויות והודיע במפורש על ויתור על שאר הטענות. בעקבות הסכמות אלו, הוציא המשיב שומות מתוקנות.

‍

הסוגיה המשפטית

השאלה המרכזית שנדונה בפסק הדין הייתה האם ניתן להגיש ערר על הודעת מס שהוצאה בעקבות הסכם פשרה שהושג בשלב ההשגה.

סעיף 87(ג) לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי "בא המשיג על השומה שנערכה לו לידי הסכם עם המנהל, תתוקן השומה לפי זה ותומצא לו הודעה על המס שעליו לשלם".

לעומת זאת, סעיף 88 לחוק קובע כי "הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו ההחלטה, לערור עליה לפני ועדת ערר".

ההבחנה המשפטית הקריטית היא בין הודעת מס שהוצאה בעקבות הסכם פשרה (עליה לא ניתן להגיש ערר) לבין החלטה מנומקת של מנהל מיסוי מקרקעין בהשגה (עליה ניתן להגיש ערר).

‍

קביעות ועדת הערר

ועדת הערר קבעה מספר קביעות חשובות:

• הודעת מס שהוצאה בעקבות הסכם פשרה שהתגבש בשלב ההשגה אינה מהווה "החלטה מנומקת" כאמור בסעיף 87(ד) לחוק, ולכן לא ניתן להגיש עליה ערר לפי סעיף 88 לחוק.
• העובדה שבתחתית ההודעה צוין כי ניתן להגיש ערר תוך 30 ימים אינה יוצרת זכות ערר בניגוד להוראות החוק. הוועדה קיבלה את הסבר המשיב כי מדובר בנוסח סטנדרטי שיוצא אוטומטית.
• הדרך הנכונה לתקיפת הסכמי פשרה היא באמצעות הליך אזרחי לביטול ההסכם, או לחלופין, פנייה למנהל מיסוי מקרקעין בבקשה לחזור מההסכם ולהחזיר את השומה לשלב ההשגה.
• לא בנקל יבוטלו הסכמי פשרה שהתגבשו בין נישום לרשויות המס. ביטול הסכמים כאלה ייעשה במשורה ורק במקרים חריגים בהם קיימים פגמים מהותיים בכריתת ההסכם.

‍

משמעויות פסק הדין

פסק הדין מדגיש מספר עקרונות חשובים:

• תוקפם של הסכמי פשרה - הסכמי פשרה בין נישומים לרשויות המס נהנים ממעמד משפטי מוגן וחזק. יש לכבד הסכמים אלו בשל האינטרס של סופיות הדיון ושמירה על יציבות וודאות.
• סופיות השומה - הסכמי פשרה משקפים את רצונם החופשי של הצדדים לסיים את המחלוקת ביניהם, ומהווים "סוף פסוק" לעניין שבמחלוקת. ביטולם יעשה רק במקרים חריגים.
• יעילות דיונית - קיומם של הסכמי פשרה מקדם יעילות דיונית וחוסך זמן שיפוטי יקר. האינטרס הציבורי מחייב את חיזוק מעמדו של מוסד ההסכמים.
• דרכי התקיפה - הדרך הנכונה לתקיפת הסכמי פשרה היא באמצעות הליך אזרחי נפרד או פנייה למנהל מיסוי מקרקעין, ולא באמצעות הגשת ערר.

‍

סיכום

פסק הדין בעניין זועבי מחזק את מעמדם של הסכמי פשרה במסגרת הליכי השגה במיסוי מקרקעין ומבהיר את גבולות האפשרות לתקיפתם בדיעבד. הוא מחדד את ההבחנה המשפטית בין הודעות מס הנובעות מהסכמי פשרה לבין החלטות מנומקות של רשויות המס, ואת ההשלכות המעשיות של הבחנה זו.

פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לכל העוסקים בתחום מיסוי המקרקעין בדבר חשיבות השיקול המעמיק טרם כריתת הסכמי פשרה עם רשויות המס, והבנת המשמעויות המשפטיות ארוכות הטווח של הסכמים אלו.

‍