החלטה חדשה של בית משפט השלום בתל אביב מדגישה את חשיבותו של סעיף 112א לחוק מע"מ ככלי להבטחת גביית מס. בתיק ת"א 50821-05-24, דחה בית המשפט בקשה לביטול צווי עיקול ותפיסה שהוטלו על נכסי נישום, בגין חוב מס של כ-184 מיליון ₪.

‍

מהות הסעיף ותכליתו:

סעיף 112א לחוק מע"מ מאפשר למנהל מע"מ לבקש מבית משפט השלום צווי עיקול ותפיסה על נכסי נישום, כאשר קיים חשש סביר שהמס לא ישולם. מטרת הסעיף היא להבטיח את גביית המס "במקרים מיוחדים", עוד בטרם הפכה השומה לסופית.

‍

עיקרי ההחלטה:

• סמכות עניינית: בית המשפט קבע כי הסמכות לדון בבקשות לפי סעיף 112א נתונה לבית משפט השלום, גם אם הוגש ערעור על השומה לבית המשפט המחוזי.
• סבירות השומה: נקבע כי די בבחינה לכאורית של סבירות השומה, ללא צורך בבדיקה מעמיקה.
• חשש סביר לאי גביית המס: בית המשפט מצא כי קיים חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על גביית המס, בהתחשב בהיקף החוב, אופי הפעילות הנטענת, ומעורבות קודמת של הנישום בפעילות דומה.
• מאזן הנוחות: נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת רשויות המס, בשל החשש לפגיעה בקופה הציבורית.

‍

לקחים מההחלטה:

• חשיבות הגשת תצהיר: אי הגשת תצהיר בתמיכה לבקשת ביטול עלולה לפגוע משמעותית בטענות הנישום.
• מתן גרסה: הימנעות הנישום ממתן גרסה עשויה לפעול לחובתו בהערכת סבירות השומה והחשש לאי גביית המס.
• שיקולים רלוונטיים: בית המשפט שוקל גורמים כמו היקף החוב, אופי הפעילות הנטענת, והיסטוריה קודמת של הנישום.
• שיהוי: טענת שיהוי בהגשת הבקשה נבחנת מרגע שנוצר למנהל מע"מ חשש סביר לאי תשלום המס, ולא ממועד תחילת החקירה.

‍

החלטה זו מדגישה את הכוח המשמעותי שניתן לרשויות המס באמצעות סעיף 112א לחוק מע"מ. נישומים ויועציהם צריכים להיות ערים לאפשרות השימוש בכלי זה ולהיערך בהתאם, תוך הקפדה על מתן מענה מפורט ומגובה בתצהירים לטענות רשויות המס.

‍