פסק הדין של השופטת ייטב מספק ניתוח מעמיק של התנאים למתן סעד זמני בהליכי מס, תוך התמקדות בשלושה היבטים מרכזיים: תום לב, סיכויי ההליך העיקרי, ומאזן הנוחות.

‍

העובדות המרכזיות:

המבקשת, חברת הובלות, פנתה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני לאחר שפקיד השומה הגביל את הפטור מניכוי מס במקור למשלם אחד בלבד. הרקע להגבלה היה דיווח של החברה עצמה על "גניבת זהות" והפצת חשבוניות פיקטיביות בשמה.

‍

הנימוקים המרכזיים לדחיית הבקשה:

1. חוסר תום לב:
   1. המבקשת נמנעה מלציין בבקשתה את דיווחה על גניבת הזהות.
   2. לא שיתפה פעולה עם דרישת המשיבים לזהות את לקוחותיה האמיתיים.
   3. עמדה על ביטול גורף של ההגבלה, כולל עבור מי שלטענתה מפיצים חשבוניות פיקטיביות.
2. סיכויי ההליך העיקרי:
   1. הטענה לחוסר סמכות נדחתה - ההחלטה התקבלה על ידי פקיד השומה.
   2. הטענה לגביית מס ביתר לא הוכחה בראיות קונקרטיות.
   3. לא נמצא פגם בהליך המנהלי שננקט.
3. מאזן הנוחות:
   1. מדובר בצו עשה הזהה לסעד העיקרי, הניתן במקרים חריגים בלבד.
   2. לא הוכח נזק קונקרטי שייגרם למבקשת.
   3. קיים אינטרס ציבורי בהגנה על קופת המדינה.

‍

לקחים מרכזיים:

• חשיבות הגילוי המלא בבקשות לסעד זמני.
• הצורך בתשתית ראייתית קונקרטית להוכחת הנזק.
• הקושי בקבלת צו עשה זמני הזהה לסעד העיקרי.

‍