סעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי מלמדנו, כי בחינת התושבות מתבצעת בחלוף 5 שנים מעת יציאת אדם, אזרח ותושב ישראל, לחו"ל. קביעת מעמדו של האדם כתושב תוך בחינת מיקום מרכז חייו נעשית על סמך מסד נתונים עובדתיים המצויים בידי האדם. ביטוח לאומי, בהיותו גוף המעניק ביטחון סוציאלי לכלל תושבי מדינת ישראל, אינו בודק בכל רגע נתון תושבות לכל אחד ממבוטחיו ואף אינו בוחן זכאותם בכל עת להיות מבוטחים. בהתאם, ביטוח לאומי בחן את עניינו של האדם, עת הגיש שאלון לקביעת תושבות, נכון למועד בו הוגש, ובחינה זו נעשתה רטרואקטיבית.

דמי הבטוח המשולמים למוסד לבטוח לאומי הינם לתכלית של קנית בטוח סוציאלי, בעוד שקיים קשר מהותי בין תשלום דמי ביטוח לבין זכויותיו של מבוטח לגמלאות על פי החוק, לרבות ביטוח מפני פגיעה בעבודה, ביטוח אבטלה, המהווים אף חלק מתנאי עבודתו. על כן, בזמן אמת האדם נתפס בזמן אמת כמבטוח ושולמו בעדו דמי ביטוח. מכאן שעד לקביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר שלילת התושבות, היה האדם מבטוח הזכאי לגמלאות מסוגים שונים בין אם מימש זכותו זו ובין אם לאו. על כן, אין להשיב את דמי הביטוח עקב ביטול תושבות.