בפסק דינו של בג"ץ 7009/04 נקבע, שארנונה היא "מס" כמשמעותו בפקודת המסים, באופן המחיל לגבי חובות ארנונה, את סעיף 11א(1) לפקודה ולא סעיף 11א(2) לפקודה.

משמעות הדבר היא, שחוב ארנונה זכאי לאותה עדיפות קניינית כמו חוב מס, על פי סעיף 11א(1) לפקודת המסים. עם זאת, על פי הוראות חוק ההסדרים במשק (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, על גביית ארנונה כללית הוחלו הוראות הפקודה למעט סעיף 10 וסעיף 11(א)(1), ובמקומו הוחל סעיף 11(א)(2) לפקודה, עם תיקון אחד: המילה "ראשון" נמחקה ממנו.

משמעות הדבר היא, שחוב ארנונה זכאי לאותה עדיפות קניינית כמו חוב מס, אך רק במידה והוא קודם בזמן לחוב המס.

לפיכך, אם אדם חייב כספים לעירייה ולרשות המיסים, הבחינה מי מהחובות גובר תיעשה על ידי הבחינה איזה שעבוד הינו הקודם בזמן. אם חוב הארנונה קודם בזמן לחוב המס, אזי חוב הארנונה יגבר. אם חוב המס קודם בזמן לחוב הארנונה, אזי חוב המס יגבר.

לסיכום:

חוב ארנונה זכאי לאותה עדיפות קניינית כמו חוב מס, אך רק במידה והוא קודם בזמן לחוב המס.