פסק דין עקרוני של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שניתן בפברואר 2025, מבהיר באופן חד-משמעי את סוגיית קיזוז הפסדי הון מדיבידנדים עבור בעלי מניות מהותיים. מה המשמעות עבור בעלי שליטה בחברות? ומדוע המחוקק בחר במכוון למנוע אפשרות קיזוז זו?

‍

הסוגיה המשפטית במוקד הערעור

במרכז הערעור בתיק 61183-01-22 (בן דוד נ' פקיד שומה תל אביב 3) עמדה שאלה אחת מרכזית: האם יחיד שהינו בעל מניות מהותי רשאי לקזז הפסד הון ממכירת ניירות ערך כנגד הכנסה מדיבידנד שהתקבלה מניירות ערך אחרים?

במקרה הנדון, המערער אבי בן דוד החזיק במלוא מניותיה של חברת האם (חברה משפחתית לפי סעיף 64א לפקודה), שבתורה החזיקה בחברת בת. במהלך 2015 דיווחה חברת הבת על הפסד הון בסך של כ-4.4 מיליון ש"ח כתוצאה ממכירת מניות של חברה שבהחזקתה. במסגרת איחוד הדוחות, נכלל הפסד ההון בדוחות חברת האם ויוחס למערער.

בסוף 2015 חילקה חברת האם למערער דיבידנד בסכום של כ-3.8 מיליון ש"ח. במסגרת הדוח השנתי, קיזז המערער את הפסד ההון מהכנסת הדיבידנד - פעולה שפקיד השומה דחה בטענה שהמערער, כבעל מניות מהותי, אינו רשאי לבצע קיזוז זה לפי הוראות סעיף 92(א)(4)(ב) לפקודת מס הכנסה.

‍

הרקע החקיקתי והשינויים לאורך השנים

פסק הדין סוקר את ההיסטוריה החקיקתית של הוראות קיזוז הפסדי הון מדיבידנדים, תוך התמקדות בתיקונים המשמעותיים שעבר סעיף 92(א)(4)(ב) לפקודה:

• תיקון 147 (2006)**: הרחיב לראשונה את הזכות לקזז הפסד הון ממכירת ניירות ערך גם כנגד הכנסה מדיבידנד, בכפוף למגבלת שיעור מס של 25%.
• תיקון 187 (2012)**: העלה את שיעור המס על דיבידנד לבעל מניות מהותי ל-30%, אך לא תיקן את מגבלת הקיזוז שנותרה על 25%.
• תיקון 197 (2014)**: שינה את נוסח הסעיף והפנה לשיעור המס הקבוע בסעיף 126(א) לפקודה (שיעור מס חברות).
• תיקון 234 (2017)**: יצר הבחנה ברורה בין חברות ליחידים, והגדיר במפורש את שיעורי המס הרלוונטיים לכל אחד מהם.

‍

קביעת בית המשפט: שלילה מכוונת של זכות הקיזוז

השופטת ירדנה סרוסי קבעה באופן חד-משמעי כי המחוקק התכוון במכוון לשלול את זכות הקיזוז מיחיד שהוא בעל מניות מהותי, החל מתיקון 187 בשנת 2012 ואילך. זאת עשה באמצעות אי-תיקון מגבלת הקיזוז בסעיף 92(א)(4)(ב), בעוד ששיעור המס על דיבידנד לבעל מניות מהותי הועלה ל-30%.

בית המשפט דחה את טענת המערער כי מדובר בהיסח דעת או בטעות של המחוקק, וקבע כי:

• אי-התיקון היה מכוון ומודע, כפי שעולה מדיונים פנימיים ברשות המסים והתכתובות בין הגורמים המקצועיים.
• כאשר המחוקק רצה לאפשר קיזוז לחברות או ליחידים שאינם בעלי מניות מהותיים, הוא תיקן את הסעיף במפורש בתיקונים מאוחרים יותר.
• הרציונל מאחורי השלילה היה לשמור על עקרון השקילות המיסויית בין אפשרויות שונות להפקת הכנסה (משכורת, דיבידנד, ריבית) בידי בעלי מניות מהותיים.

‍

הרציונל הכלכלי מאחורי ההחלטה

פסק הדין מבהיר את הרציונל המרכזי שעמד בבסיס שלילת זכות הקיזוז:

"השיקול המרכזי באי מתן קיזוז הפסד הון שוטף במכירת ניירות ערך כנגד דיבידנד מניירות ערך אחרים בהם הנישום הינו בעל מניות מהותי נובע מהרצון לשמור על עיקרון המיסוי הדו שלבי."

המטרה הייתה למנוע מבעלי שליטה בחברות לנצל את יכולתם לשלוט על אופן ועיתוי תגמולם מהחברה (משכורת, ריבית או דיבידנד), באופן שיפר את השקילות המיסויית בין האפשרויות השונות.

‍

השלכות פסק הדין לעתיד

פסק הדין מדגיש כיצד מערכת המס הישראלית מבקשת לשמור על שקילות מיסויית בין אפשרויות שונות להפקת הכנסה, במיוחד עבור בעלי שליטה בחברות, ומבהיר את חשיבות ההכרות עם הניואנסים של הוראות קיזוז הפסדים בתכנון המס.

בעלי שליטה בחברות וחברות משפחתיות נדרשים לקחת בחשבון מגבלה זו בתכנון המס שלהם, ולהבין כי לא ניתן לקזז הפסדי הון כנגד הכנסות מדיבידנד, גם אם שיעורי המס על שני סוגי ההכנסות זהים.

‍