ע"מ 34239-12-20
9.1.2025
פסק הדין עוסק בשומת ניכויים שערך פקיד שומה גוש דן למערערת, חברת פאר הדיור בע"מ, בגין תשלומים ששילמה לחברת עארף עבודות בנייה בשנים 2017-2015. המערערת עסקה בביצוע עבודות גבס וצבע והתקשרה עם עארף לאספקת פועלים. במהלך התקופה נצבר חוב של המערערת כלפי עארף, ובמאי 2016 נחתם הסדר תשלומים שכלל מסירת 60 שיקים דחויים בסכום כולל של 3.65 מיליון ש"ח.
המערערת טענה כי אין הצדקה לשומת ניכויים כאשר לעארף אין חובות מס. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מטרת מנגנון הניכוי במקור היא הבטחת גבייה יעילה ומיידית, ללא תלות בשאלת החבות הסופית במס של המקבל. נקבע כי העובדה שלעארף לא היו חובות מס אינה פוטרת את המערערת מחובתה החוקית לנכות מס במקור.
סוגיה מרכזית שנדונה היא מועד החיוב בניכוי כשהתשלום נעשה באמצעות שיקים דחויים. בית המשפט קבע כי חובת הניכוי מתגבשת במועד מסירת השיק למקבל ולא במועד פירעונו. זאת משום שעצם מסירת השיק מהווה "תשלום" לעניין חובת הניכוי, ללא קשר למועד הפירעון בפועל. הדברים נכונים במיוחד כשמדובר בשיקים סחירים שניתנים להעברה לצד שלישי.
המערערת טענה כי אין לחייב בניכוי במקור בגין שיקים שלא נפרעו בפועל. בית המשפט דחה טענה זו וקבע שמשהתגבשה חובת הניכוי במועד מסירת השיק, אי פירעונו המאוחר אינו משנה את עצם החבות. נקבע כי במקרה של אי פירעון, הפתרון נמצא באפשרות המקבל לדרוש החזר מס ששולם ביתר.
בית המשפט דחה את טענת המערערת שאין לנכות מס במקור ממרכיב המע"מ. נקבע כי חובת הניכוי חלה על מלוא סכום התשלום. לעניין גילום התשלומים, בית המשפט הבחין בין השיקים שנמסרו במסגרת הסדר החוב, לגביהם אישר את הגילום, לבין יתר התשלומים שלגביהם קבע כי אין מקום לגילום.
בית המשפט אישר את הטלת הקנסות לפי סעיף 191א לפקודה, בקובעו כי לא הוכח "הצדק סביר" לאי ניכוי המס. נקבע כי המערערת פעלה בהתעלמות מודעת מחובת הניכוי. הערעור נדחה ברובו והמערערת חויבה בהוצאות של 15,000 ש"ח.
פסק הדין מחדד את חשיבות הקפדה על ניכוי מס במקור, ללא תלות בשאלת החבות הסופית של המקבל. הוא מבהיר את מועד החיוב בניכוי כשמדובר בשיקים דחויים ומחזק את עמדת רשות המסים בנוגע לגילום תשלומים כשברור שהצדדים התכוונו לסכום נטו. פסק הדין מספק הנחיות חשובות לעוסקים בתחום בנוגע לחובות הניכוי במקור ואופן יישומן.
פסק הדין עוסק בשומת ניכויים שערך פקיד שומה גוש דן למערערת, חברת פאר הדיור בע"מ, בגין תשלומים ששילמה לחברת עארף עבודות בנייה בשנים 2017-2015. המערערת עסקה בביצוע עבודות גבס וצבע והתקשרה עם עארף לאספקת פועלים. במהלך התקופה נצבר חוב של המערערת כלפי עארף, ובמאי 2016 נחתם הסדר תשלומים שכלל מסירת 60 שיקים דחויים בסכום כולל של 3.65 מיליון ש"ח.
המערערת טענה כי אין הצדקה לשומת ניכויים כאשר לעארף אין חובות מס. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מטרת מנגנון הניכוי במקור היא הבטחת גבייה יעילה ומיידית, ללא תלות בשאלת החבות הסופית במס של המקבל. נקבע כי העובדה שלעארף לא היו חובות מס אינה פוטרת את המערערת מחובתה החוקית לנכות מס במקור.
סוגיה מרכזית שנדונה היא מועד החיוב בניכוי כשהתשלום נעשה באמצעות שיקים דחויים. בית המשפט קבע כי חובת הניכוי מתגבשת במועד מסירת השיק למקבל ולא במועד פירעונו. זאת משום שעצם מסירת השיק מהווה "תשלום" לעניין חובת הניכוי, ללא קשר למועד הפירעון בפועל. הדברים נכונים במיוחד כשמדובר בשיקים סחירים שניתנים להעברה לצד שלישי.
המערערת טענה כי אין לחייב בניכוי במקור בגין שיקים שלא נפרעו בפועל. בית המשפט דחה טענה זו וקבע שמשהתגבשה חובת הניכוי במועד מסירת השיק, אי פירעונו המאוחר אינו משנה את עצם החבות. נקבע כי במקרה של אי פירעון, הפתרון נמצא באפשרות המקבל לדרוש החזר מס ששולם ביתר.
בית המשפט דחה את טענת המערערת שאין לנכות מס במקור ממרכיב המע"מ. נקבע כי חובת הניכוי חלה על מלוא סכום התשלום. לעניין גילום התשלומים, בית המשפט הבחין בין השיקים שנמסרו במסגרת הסדר החוב, לגביהם אישר את הגילום, לבין יתר התשלומים שלגביהם קבע כי אין מקום לגילום.
בית המשפט אישר את הטלת הקנסות לפי סעיף 191א לפקודה, בקובעו כי לא הוכח "הצדק סביר" לאי ניכוי המס. נקבע כי המערערת פעלה בהתעלמות מודעת מחובת הניכוי. הערעור נדחה ברובו והמערערת חויבה בהוצאות של 15,000 ש"ח.
פסק הדין מחדד את חשיבות הקפדה על ניכוי מס במקור, ללא תלות בשאלת החבות הסופית של המקבל. הוא מבהיר את מועד החיוב בניכוי כשמדובר בשיקים דחויים ומחזק את עמדת רשות המסים בנוגע לגילום תשלומים כשברור שהצדדים התכוונו לסכום נטו. פסק הדין מספק הנחיות חשובות לעוסקים בתחום בנוגע לחובות הניכוי במקור ואופן יישומן.