ו"ע 59018-11-21
6.4.2023
לעמדת וועדת הערר, סעיף 49א(א1) לחוק מיסוי מקרקעין, אינו מתייחס במפורש לשאלה האם הפטור ממס על חלק השווי שעד סכום התקרה, חל על המוכר או על הדירה. משכך הדבר ובהתאם לכללי הפרשנות, יש לתור אחר לשון החוק ותכליתו, הסובייקטיבית והאובייקטיבית, על מנת להגיע למסקנה.
לאחר בחינת המקרה בהתאם לכללי הפרשנות על ידי וועדת הערר נקבע, כי כל עוד נישומים עומדים בהוראות החוק יש להעניק להם את הפטור, קרי הפטור מתייחס לנישום (מוכר) ולא לדירה. ובמקרים בהם יתברר כי הבעלות המשותפת היא מלאכותית ונועדה אך ורק לצורך הפחתת חבות המס של בעלי הדירה, בידי המשיב הכלים להתעלם ממנה (סעיף 48 לחוק מיסוי מקרקעין).
לעמדת וועדת הערר, סעיף 49א(א1) לחוק מיסוי מקרקעין, אינו מתייחס במפורש לשאלה האם הפטור ממס על חלק השווי שעד סכום התקרה, חל על המוכר או על הדירה. משכך הדבר ובהתאם לכללי הפרשנות, יש לתור אחר לשון החוק ותכליתו, הסובייקטיבית והאובייקטיבית, על מנת להגיע למסקנה.
לאחר בחינת המקרה בהתאם לכללי הפרשנות על ידי וועדת הערר נקבע, כי כל עוד נישומים עומדים בהוראות החוק יש להעניק להם את הפטור, קרי הפטור מתייחס לנישום (מוכר) ולא לדירה. ובמקרים בהם יתברר כי הבעלות המשותפת היא מלאכותית ונועדה אך ורק לצורך הפחתת חבות המס של בעלי הדירה, בידי המשיב הכלים להתעלם ממנה (סעיף 48 לחוק מיסוי מקרקעין).