רקע: אישה ניהלה עסק כעצמאית משך שנים. העסק התקיים בנכס מקרקעין (בניין).במהלך הזמן הצטברו הפסדים לצורכי מס בעסק. לימים נפטרה האישה ונכס המקרקעין עבר בירושה לילדיה. תוך זמן קצר לאחר מכן, העסק נסגר ונכס המקרקעין נמכר. מכירת נכס המקרקעין הניבה רווח הון (מס שבח).

השאלה המשפטית: האם זכאים יורשי האישה לקזז ההפסד העסקי המועבר כנגד רווח הון? שאלה משפטית זו, ניתן לפרק לשתי תתי שאלות: האחת – האם באופן כללי ניתן להוריש ולרשת הפסדים לצורכי מס? השנייה – האם ניתן להוריש ולרשת הפסדים מעסק מסוים כך שההפסדים יקוזזו כנגד רווח הון שיופק בידי היורשים ממכירת נכס אשר שימש באותו עסק?

החלטת בית המשפט: מנגנון קיזוז ההפסדים נועד להביא לכימות התעשרותו הכלכלית האמיתית של הנישום, לשם גביית מס אמת. על פני ציר הזמן (משנת מס אחת לאחרת) נדרש הקיזוז על מנת למנוע עיוותים כלכליים העלולים להיווצר כתוצאה מהטלת המס על בסיס יחידת זמן שרירותית. בהעדר הוראה חקוקה כלשהי בעניין, אין בסיס לגרוס כי בהתאם לסעיף 28(ב) ניתן לקזז הפסדו העסקי של אדם שנפטר כנגד הכנסותיו שליורשו. "רציפות" כזאת וודאי איננה מתבקשת מהוראות סעיף 120 לפקודת מס הכנסה (שומת נפטר), המפרידות בין מעמדו של היורש כנציג אישי חוקי לבין מעמדו כבעל ההכנסות החדשות בזכות עצמו. אין  כל הצדקה לאפשר סיחורו של הפסד (העברתו מאדם לאדם). הכרה בזכות למכור, להמחות, להסב או להעניק הפסד מנישום לנישום תחטיא לחלוטין את תכלית קיזוז ההפסדים. הפסד איננו "שטר" המגלם חוב כספי מהמדינה לנישום אלא נתון שמותי שיש להביאו בחשבון בהטלת מס אמת על נישום מסוים על פני ציר הזמן. נקודת הייחוס של שיטת קיזוז ההפסדים איננה הפעילות הכלכלית אלא הנישום עצמו, ואם פעילות מסוימת "עברה ידיים" מנישום לנישום ההפסדים שנוצרו בה אינם עוברים איתה אלא נותרים בידי הנישום הראשון והוא זכאי לנצלם. אף במקרה שבו נמשכת הפעילות העסקית של המוריש בידי היורש והיורש גם ירש את הנכס בו מתנהלת הפעילות, אין בסיס להתרת קיזוז הפסדי המוריש כנגד הכנסותיו של היורש – לא כנגד הכנסות פירותית מניהול שוטף של העסק ולא כנגד הכנסה הונית ממימוש הכנס העסקי (אן מימוש כל נכס אחר שיש בידיו).