על פיה פסיקה, קיימת חזקה, שהנטל לסתור אותה מוטלת העובד, ולפיה תשלומים ששולמו לעובד ממעביד ובזיקה ליחסי העבודה, יסווגו כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה ויחויבו בשיעור המס השולי החל על העובד.

תנאי להחלת העיקרון לפיו "דין הפיצוי כדין הפרצה" הוא כי "הפרצה" עצמה אינה  תלויה בתנאים ש"הפיצוי" אינו יכול לשמש תחליף להם. כידוע, ההסדר הקבוע  בסעיף 102 לפקודה – הכולל אף אפשרות לתשלום מס בשיעור מופחת על פי המסלול ההוני – הוא בגדר יוצא מן הכלל לעקרון לפיו כל טובת הנאה שמקבל עובד ממעבידו במסגרת יחסי העבודה, מהווה הכנסת עבודה. הקצאת אופציות לעובד היא בוודאי הטבה מהסוג האמור, ודינה, בהעדר הסדר מיוחד, להיות ממוסה כהכנסת עבודה, שהיא "ברירת המחדל" לאופן מיסוי ההטבה. 

[הבהרה: תכליתו של סעיף 102(ב)(2) לפקודה, הקצאה במסלול רווח הון, היא מתן תמריץ לעובדים תוך יצירת הזדהות בינם לבין החברה המעבידה, כך שמתן אותה הטבה לעובד אך ורק בשל פיצוי שקיבל לרגל סיום יחסי העבודה, אף אינו עולה בקנה אחד עם התכלית האמורה. הפרצה "הנכונה" היא, אפוא, הטבה שמקבל העובד מהמעביד בדמות אופציות למניות, שיש לסווגה כהכנסת עבודה ב"מסלול הרגיל"].

‍