[רקע: סעיף 164 לפקודת מס הכנסה (חובת ניכוי במקור) קובע כי "כל המשלם או האחראי לתשלומה של הכנסת עבודה... או של כל הכנסה אחרת ששר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, קבעה לכך בצו... ינכה בשעת התשלום מן הסכום המשתלם מס באופן ובשיעורים שנקבעו...".

‍

בתקנה 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים), נקבע כי שיעור ניכוי המס במקור לפי סעיף 164 יהיה 20% או 30% מהתשלומים למקבל. תקנה 3 לתקנות ניכוי במקור קובעת כי "רשאי פקיד השומה להתיר בכתב כי ניכוי המס לפי תקנות אלה יוקטן, אם היה סבור שעלול  להתהוות עודף מניכוי המס לפי השיעור האמור"].

‍

לעניין תכלית ניכוי המס במקור, נקבע כי "ניכוי מס במקור נועד לשפר את יעילות הגבייה ולמנוע השתמטות ממס באמצעות גבייתו ישירות על ידי משלם התקבול" (ע"א 6 8357/03). הווה אמר - ברירת המחדל היא ניכוי מס במקור בשיעור של כ- 20% , אלא אם סבר פקיד השומה אחרת. ויודגש, ההחלטה בדבר פטור מניכוי מס במקור נתונה לשיקול דעתו של פקיד השומה והוא "רשאי" להפחית את שיעור הניכוי "אם היה סבור" שעלול להתהוות עודף מניכוי המס.

‍

נבהיר, כי סכום המס הנגבה במקור משמש לתשלום המס בהתאם לחבות המס שתתברר בסוף שנת המס. כלומר, הסכום שמנוכה במקור אינו מהווה תשלום מס סופי, אלא משמש מעין מקדמה על חשבון תשלום המס. אם יתברר כי נוכה מס במקור ביתר, יושב הסכום לנישום בתוספת ריבית והצמדה. כלומר, המשמעות לנישום היא אך בהקדמת תשלום מס, ולא בגבייה של מס ללא הליך ראוי. אף שהדבר יכול לפגוע בנישום, לא מדובר באותה הפגיעה אילו היה מדובר בתשלום מס סופי.