רקע המקרה

בהחלטה עדכנית שניתנה ביום 30.3.2025, דנה כב' השופטת ירדנה סרוסי בשאלה מעשית וחשובה: מה דינה של השגה שרשויות המס התעלמו ממנה במשך למעלה משנה וארבעה חודשים?

המקרה עסק בנישום שהגיש השגה על החלטת פקיד השומה לגבות ממנו מס לפי סעיף 119א לפקודת מס הכנסה. ההשגה הוגשה בסוף שנת 2023, אך המשיב לא החליט בה במשך תקופה ארוכה. בינואר 2025, לאחר שחלפה שנה ממועד הגשת ההשגה, פנה הנישום לבית המשפט המחוזי בערעור ובו ביקש לקבל את ההשגה על הסף.

פקיד השומה לא הגיש את נימוקי השומה במועד, ובית המשפט (כב' השופט אלטוביה) נעתר לבקשת המערער למתן פסק דין. בעקבות זאת, הגיש פקיד השומה בקשה לביטול פסק הדין בטענה לטעות בתום לב.

‍

הסוגיה המשפטית

השאלה המרכזית בהחלטה היא האם אי-החלטה בהשגה למשך תקופה ארוכה מובילה לקבלתה באופן אוטומטי, או שמא יש לה השלכות אחרות?

‍

עמדת המערער (הנישום)

המערער טען כי סעיף 119א(ו) לפקודה אמנם אינו קובע מועד ביחס לפרק הזמן למתן ההחלטה, אולם מדובר בחסר (לקונה) שיש להשלימו. בהעדר מועד קבוע בדין, יש לבצע את הפעולה במהירות הראויה.

לטענתו, העדר מתן החלטה במשך למעלה מ-15 חודשים אינו יכול להיחשב למהירות ראויה, ופרק הזמן של שנה הוא פרק הזמן הארוך ביותר למתן החלטה בהשגה. העדר החלטה כמוה כסירוב ללא הנמקה, ובמקרה דנן כדחיית ההשגה ללא הנמקה.

‍

עמדת המשיב (פקיד השומה)

המשיב טען כי בעניינו של סעיף 119א לפקודה לא נקבעה הוראה הקוצבת את התקופה למתן החלטה בהשגה, ואף לא נקבעה הוראה שלפיה בחלוף תקופה זו יראו בהשגה כאילו התקבלה.

פקיד השומה הוסיף כי הוא דן בהשגה בכובד ראש וכי החלטה בהשגה צפויה להינתן בטווח הזמן הקרוב.

‍

הכרעת בית המשפט

כב' השופטת סרוסי קיבלה את בקשת המשיב לביטול פסק הדין, אולם חייבה אותו בהוצאות משפט משמעותיות (סה"כ 10,000 ש"ח). בנימוקיה קבעה:

1. מהירות הטיפול בהשגות: אף שאין מסגרת זמן קבועה בחוק, רשויות המס מחוייבות לפעול "במהירות הראויה".
2. נפקות אי-מתן החלטה במועד: במקרה של אי-מתן החלטה במועד סביר, הנפקות המרכזית היא הסרת חזקת התקינות שעומדת לרשות והטלת הנטל עליה להצדיק את החלטתה בהשגה, כאשר זו תצא.
3. ביקורת על התנהלות המשיב: בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות רשויות המס וציין: "טוב יעשה המשיב אם יחליט בהשגה באופן מיידי וללא כל דיחוי, על מנת שניתן יהיה לדון בה לגופו של עניין. ויובהר, כי אין בהחלטתי זו כדי להסכין עם התנהלותו של המשיב, שאינו מחליט בהשגה כשנה וארבעה חודשים, ועוד היד נטויה."

‍

השלכות מעשיות עבור נישומים

1. אין קבלה אוטומטית של השגות: גם אם חלפה תקופה ארוכה ממועד הגשת ההשגה, הרי שאין בכך כדי להביא לקבלתה באופן אוטומטי.
2. העברת נטל ההוכחה: אי-החלטה במועד סביר תביא להעברת נטל ההוכחה לרשות המס להצדיק את החלטתה בהשגה.
3. הוצאות משפט: בתי המשפט עשויים להטיל הוצאות משמעותיות על רשויות המס בגין התנהלות בלתי-סבירה, אף אם הם מקבלים את עמדת הרשות לגוף העניין.
4. הצורך בנקיטת הליכים משפטיים: נישומים הנתקלים בהשתהות בלתי-סבירה של רשויות המס עדיין נדרשים לפנות לערכאות על מנת לזרז את הטיפול בהשגותיהם.

‍

סיכום

החלטה זו מדגימה את הקושי בהתמודדות עם השתהות רשויות המס בטיפול בהשגות. בעוד בתי המשפט מכירים בבעייתיות ומוכנים למתוח ביקורת, הסעד שהם מעניקים לנישומים אינו כולל ביטול השומה או קבלת ההשגה באופן אוטומטי.

בהינתן מצב משפטי זה, מומלץ לנישומים הנתקלים בעיכובים בלתי-סבירים בטיפול בהשגותיהם לפנות לייעוץ משפטי מקצועי לשם בחינת אפשרויות הפעולה העומדות לרשותם, לרבות פניה לבית המשפט.

‍