פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי השופטת י. סרוסי, מהווה תקדים חשוב בשאלת מיסוי דיבידנדים בין-חברתיים. במוקד הפסיקה עמדה השאלה האם הפרשי פחת המחולקים כדיבידנד בין-חברתי חוסים תחת הפטור ממס הקבוע בסעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה.

‍

הרקע העובדתי

המקרה עסק בחברת בריטיש ישראל השקעות בע"מ שהחזיקה במלוא הבעלות בשתי חברות בנות. החברות הבנות החזיקו בנדל"ן מניב והפיקו הכנסות מהשכרתו. במהלך פעילותן, החברות עברו ממודל העלות למודל השווי ההוגן בדיווח החשבונאי, וחילקו דיבידנדים לחברת האם שמקורם בהפרשי פחת ורווחי שערוך.

‍

ההכרעה המשפטית

בית המשפט קבע כי הפרשי פחת המחולקים כדיבידנד בין-חברתי פטורים ממס. נקבע כי אלו אינם מהווים "רווחי שערוך" אלא נובעים מהכנסות רגילות שמומשו. לעומת זאת, רווחי שערוך אינפלציוניים חייבים במס בעת חלוקתם כדיבידנד, היות שהם רווחים שטרם מומשו ולכן אינם "הכנסה" לצורך סעיף 126(ב).

‍

סוגיית רווחי המפעל המאושר

בנוסף, פסק הדין התייחס לסוגיית רווחי מפעל מאושר של חברת בית, וקבע כי אלה חייבים במס בשיעור של 15% בהתאם לחוק העידוד, אשר הוראותיו גוברות על סעיף 64 לפקודה.

‍

השלכות מעשיות

פסק הדין מספק הנחיות ברורות לפרקטיקה המקצועית ומחדד את היחס בין דיני המס לכללי החשבונאות בהקשר של חלוקת דיבידנדים. חברות המחזיקות בנדל"ן מניב נדרשות לבחון בקפידה את השלכות המס של המעבר בין מודלים חשבונאיים ולתעד היטב את מקור הרווחים המחולקים כדיבידנד.

‍

סיכום

פסק הדין מהווה אבן דרך משמעותית בתחום מיסוי דיבידנדים בין-חברתיים. הוא מספק ודאות משפטית בסוגיות מורכבות של מיסוי הפרשי פחת ורווחי שערוך, תוך שמירה על עקרונות המיסוי הדו-שלבי ואיזון בין האינטרסים השונים.

‍