תחרות זכויות בין הערת אזהרה מכוח הסכם גירושין לבין שעבוד המדינה מכוח פקודת המסים (גביה): העליון מעדיף את הערת האזהרה
ע"א 4460/22
11.2.2025
הערעור שנדון בפסק הדין עוסק בסכסוך הנוגע לזכויות בדירת מגורים בקרית אתא. במוקד הערעור ניצבת השאלה האם זכויותיה של המערערת, גרושתו של המשיב יצחק אביתר, גוברות על זכויות המדינה שרשמה שעבודים על הנכס בגין חובות מס של הבעל.
רקע העובדות מראה כי הצדדים היו נשואים ולאחר שנפרדו, חתמו ביום 16.5.2016 על הסכם גירושין. בהסכם צוין כי הצדדים פרודים משנת 2007 ואינם מנהלים משק בית משותף. בהסכם נקבע כי עם סידור הגט וקבלת תוקף של פסק דין להסכם, יועברו מחצית מזכויות הבעל בדירה לאישה ומחציתן השנייה לילדים. בהמשך תוקן ההסכם כך שנקבע שכלל זכויות הבעל בדירה יועברו לאישה ללא תמורה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.
במהלך השנים התנהלו מספר הליכים משפטיים הנוגעים לדירה. ראשית, הוגשה תביעה על ידי צד שלישי (עמרה) לביטול הסכם מכר הדירה. במסגרת הליך זה ניתן צו מניעה זמני האוסר על העברת הזכויות בדירה. למרות זאת, המערערת רשמה הערת אזהרה על זכויותיה בדירה. בהמשך נרשמו שעבודים לטובת המדינה על זכויות הבעל בדירה מכוח פקודת המסים (גביה) בגין חובות מס של הבעל.
בית המשפט העליון, ברוב דעות של השופטות רונן וברק-ארז כנגד דעתו החולקת של השופט סולברג, קיבל את הערעור. נקבע כי הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערערת תקפה וגוברת על השעבודים המאוחרים שנרשמו לטובת המדינה. השופטות קבעו כי העובדה שהערת האזהרה נרשמה בעת שהיה קיים צו מניעה זמני אינה שוללת את תוקפה, במיוחד כלפי צדדים שלישיים שהצו לא נועד להגן על זכויותיהם.
השופטות הדגישו כי הערת אזהרה מהווה "שעבוד קודם" לצורך פקודת המסים (גביה), ולכן גוברת על שעבודים מאוחרים של המדינה. כמו כן נקבע כי פסק הדין הקודם שניתן בעניין המערערת אינו מקים השתק פלוגתא שימנע ממנה להעלות את טענותיה בהליך הנוכחי.
השופט סולברג, בדעת מיעוט, סבר כי יש לדחות את הערעור. לשיטתו, הערת אזהרה שנרשמה בניגוד לצו שיפוטי היא חסרת תוקף, ולא ניתן להכשיר אותה בדיעבד. הוא גם סבר כי פסק הדין הקודם מקים השתק פלוגתא המונע מהמערערת מלטעון כי מלוא הזכויות בדירה הועברו לידיה.
פסק הדין מהווה הכרעה משמעותית בשאלת היחס בין זכויות קנייניות הנרשמות במרשם המקרקעין לבין כוחה של המדינה להטיל שעבודים מכוח פקודת המסים (גביה). ההכרעה מחזקת את מעמדה של הערת האזהרה ומגבילה את יכולתה של המדינה לגבות חובות מס באמצעות שעבוד נכסים שלגביהם כבר נרשמו זכויות של צדדים שלישיים.
הערעור שנדון בפסק הדין עוסק בסכסוך הנוגע לזכויות בדירת מגורים בקרית אתא. במוקד הערעור ניצבת השאלה האם זכויותיה של המערערת, גרושתו של המשיב יצחק אביתר, גוברות על זכויות המדינה שרשמה שעבודים על הנכס בגין חובות מס של הבעל.
רקע העובדות מראה כי הצדדים היו נשואים ולאחר שנפרדו, חתמו ביום 16.5.2016 על הסכם גירושין. בהסכם צוין כי הצדדים פרודים משנת 2007 ואינם מנהלים משק בית משותף. בהסכם נקבע כי עם סידור הגט וקבלת תוקף של פסק דין להסכם, יועברו מחצית מזכויות הבעל בדירה לאישה ומחציתן השנייה לילדים. בהמשך תוקן ההסכם כך שנקבע שכלל זכויות הבעל בדירה יועברו לאישה ללא תמורה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.
במהלך השנים התנהלו מספר הליכים משפטיים הנוגעים לדירה. ראשית, הוגשה תביעה על ידי צד שלישי (עמרה) לביטול הסכם מכר הדירה. במסגרת הליך זה ניתן צו מניעה זמני האוסר על העברת הזכויות בדירה. למרות זאת, המערערת רשמה הערת אזהרה על זכויותיה בדירה. בהמשך נרשמו שעבודים לטובת המדינה על זכויות הבעל בדירה מכוח פקודת המסים (גביה) בגין חובות מס של הבעל.
בית המשפט העליון, ברוב דעות של השופטות רונן וברק-ארז כנגד דעתו החולקת של השופט סולברג, קיבל את הערעור. נקבע כי הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערערת תקפה וגוברת על השעבודים המאוחרים שנרשמו לטובת המדינה. השופטות קבעו כי העובדה שהערת האזהרה נרשמה בעת שהיה קיים צו מניעה זמני אינה שוללת את תוקפה, במיוחד כלפי צדדים שלישיים שהצו לא נועד להגן על זכויותיהם.
השופטות הדגישו כי הערת אזהרה מהווה "שעבוד קודם" לצורך פקודת המסים (גביה), ולכן גוברת על שעבודים מאוחרים של המדינה. כמו כן נקבע כי פסק הדין הקודם שניתן בעניין המערערת אינו מקים השתק פלוגתא שימנע ממנה להעלות את טענותיה בהליך הנוכחי.
השופט סולברג, בדעת מיעוט, סבר כי יש לדחות את הערעור. לשיטתו, הערת אזהרה שנרשמה בניגוד לצו שיפוטי היא חסרת תוקף, ולא ניתן להכשיר אותה בדיעבד. הוא גם סבר כי פסק הדין הקודם מקים השתק פלוגתא המונע מהמערערת מלטעון כי מלוא הזכויות בדירה הועברו לידיה.
פסק הדין מהווה הכרעה משמעותית בשאלת היחס בין זכויות קנייניות הנרשמות במרשם המקרקעין לבין כוחה של המדינה להטיל שעבודים מכוח פקודת המסים (גביה). ההכרעה מחזקת את מעמדה של הערת האזהרה ומגבילה את יכולתה של המדינה לגבות חובות מס באמצעות שעבוד נכסים שלגביהם כבר נרשמו זכויות של צדדים שלישיים.
