מנגנון הגביה של מס הערך המוסף הוא כאמור מנגנון של גבייה עצמית, שנועד לאפשר גביה מדויקת ומהירה, שלא תחייב מנגנוני בדיקה ופיקוח מורכבים. הואיל ומנגנון הגביה העצמית עלול לפתוח פתח להתחמקויות ומרמה, אשר יפגמו באפקטיביות של גביית המס, מקנה חוק מס ערך מוסף למנהל סמכויות להטיל סנקציות אזרחיות ממשיות במקרים של הפרת ההוראות, לשם הרתעה, מניעת מרמה ומניעת שימוש לרעה.

לצד ה"סנקציות" האזרחיות המוטלות על פי חוק מס ערך מוסף בשל הוצאת חשבוניות פיקטיביות, או בשל ניכוי מס תוך הסתמכות עליהן, מעניק חוק מס ערך מוסף למנהל סמכויות נרחבות שנועדו לאפשר את אכיפת המס וגבייתו. לשם כך נקבעו בחוק מס ערך מוסף, בין היתר, מספר הוראות המאפשרות הרמת מסך סטטוטורית לשם גביית חוב מס מצד שלישי, שאינו החייב.

סעיף 106 ב' בחוק מס ערך מוסף, מסמיך אפוא את המנהל לבצע "הרמת מסך סטטוטורית", לקבוע כי גם "בעל תפקיד" חייב בחוב המס של החברה, וכפועל יוצא לגבות את חוב המס של החברה מ"בעל התפקיד". "בעל התפקיד" שממנו ניתן לגבות את חוב החברה, אינו רק "מנהל פעיל" בחברה, אלא כל מנהל, וכן "שותף", או "בעל שליטה" כהגדרת מונח זה בסעיף 119 א בפקודת מס הכנסה. בנקודה זו חשוב להבהיר, כי סעיף 106ב אינו מגביל את נקיטת ההליכים כנגד אורגן אחד בלבד מבין בעלי התפקידים, ובלשון אחר - אין במינוי מנהל לניהול ענייניה של החברה כדי לפטור את בעל השליטה מאחריותו על פי הסעיף, ככל שידע על ביצוע המעשים וככל שלא נקט באמצעים סבירים כלשהם למנוע אותם.

לקראת סיום נציין עוד נקודה חשובה - נקיטת הליכים על פי סעיף 106ב בחוק מס ערך מוסף אינה מותנית בכך ש"בעל התפקיד" שנגדו ננקטים ההליכים הפיק רווחים או שלשל את הכסף לכיסו.