האם חברה שחילקה דיבידנד יכולה להיחשב כמי "שהעביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית" כנדרש על פי סעיף 119א לפקודה?
ע"מ 31700-01-22
24.3.2024
[רקע: תכליתו הכללית של סעיף 119 א לפקודה היא "... למנוע הערמה על שלטונות המס על ידי מסירת נכסי הנישום החייב במס במתנה או במחיר נמוך משוויו לאחרים ובדרך זו לסכל את גביית המס המגיע ממנו. סעיף 119א הוא אמצעי יוצא דופן שהשימוש בו חייב להיעשות בזהירות רבה ובמשורה: הרי בגין חובותיה של חברה בערבון מוגבל נוטלים את רכושו של הזולת (במקרה של סעיף 119(א)(1) – מרכושו של האדם הנעבר) – וזאת חרף האישיות המשפטית הנפרדת של החברה החייבת וחרף זכותו של הנעבר לקניינו. קרי - אף אם מטרתו של סעיף 119א מובנת וראויה, והסעיף עצמו נחוץ לנוכח הניסיונות הנעשים להתחמק מתשלום מסים, יש לפרש וליישם את הסעיף באופן זהיר, המשקף את חריגוּת המצב: גביית חוב המס של הנישום מידיו של אחר].
סעיף 119א(א)(1) לפקודה נועד למנוע סיכול גבייתו של חוב מס בדרך של דילול האמצעים הכלכליים של החברה החייבת, ובפרט בדרך של "העברת נכסים" כאשר ההעברה נעשית "ללא תמורה או בתמורה חלקית". כיצד משפיעה העברה כאמור על יכולתה של החברה הנישומה לפרוע את חוב המס? ובכן, קודם להעברה מאזן החברה כולל סכומים נתונים של נכסים ושל התחייבויות (השווים אחד לשני כדי שהמאזן יהיה מאוזן). על מנת שהיקף מאזן החברה לא יקטן, גריעת נכס פלוני ממנו חייבת להיות מלווה בהוספת נכס אחר באותו שווי.
פעולה של חלוקת דיבידנד במזומן מקטינה את יכולתה של החברה לפרוע חובות (אם כי, תנאי לחלוקת דיבידנד כדין הוא "שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות" – סעיף 302(א) לחוק החברות). הווה אמר - באופן עקרוני ובמישור הכלכלי תשלום דיבידנד, לפי מהותו ואף אם הוא מהווה חלוקה מותרת במושגי חוק החברות, הוא פעולה פיננסית שעשויה להצדיק את השימוש בסעיף 119א, כפי שהוצאת נכס ממאזן החברה החייבת ללא קבלת תמורה מלאה עשויה להצדיק את הפעלת הסעיף.
על רקע תכליתו של סעיף 119א(א)(1) לפקודה – ובפרט הותרת אמצעים בישראל לסילוק חובות המס של חברה בערבון מוגבל – יש הצדקה להשקיף על חלוקת דיבידנד כמעשה המדלל אמצעים אלה וכמעשה המביא להעדפת האינטרסים של בעלי המניות על פני אינטרס הציבור בגביית חוב המס המגיע לאוצר המדינה. וכל זאת אף אם הדיבידנד הוא חלוקה מותרת לפי דיני החברות ואף אם שולם מס על הדיבידנד בידי מקבלו.
[רקע: תכליתו הכללית של סעיף 119 א לפקודה היא "... למנוע הערמה על שלטונות המס על ידי מסירת נכסי הנישום החייב במס במתנה או במחיר נמוך משוויו לאחרים ובדרך זו לסכל את גביית המס המגיע ממנו. סעיף 119א הוא אמצעי יוצא דופן שהשימוש בו חייב להיעשות בזהירות רבה ובמשורה: הרי בגין חובותיה של חברה בערבון מוגבל נוטלים את רכושו של הזולת (במקרה של סעיף 119(א)(1) – מרכושו של האדם הנעבר) – וזאת חרף האישיות המשפטית הנפרדת של החברה החייבת וחרף זכותו של הנעבר לקניינו. קרי - אף אם מטרתו של סעיף 119א מובנת וראויה, והסעיף עצמו נחוץ לנוכח הניסיונות הנעשים להתחמק מתשלום מסים, יש לפרש וליישם את הסעיף באופן זהיר, המשקף את חריגוּת המצב: גביית חוב המס של הנישום מידיו של אחר].
סעיף 119א(א)(1) לפקודה נועד למנוע סיכול גבייתו של חוב מס בדרך של דילול האמצעים הכלכליים של החברה החייבת, ובפרט בדרך של "העברת נכסים" כאשר ההעברה נעשית "ללא תמורה או בתמורה חלקית". כיצד משפיעה העברה כאמור על יכולתה של החברה הנישומה לפרוע את חוב המס? ובכן, קודם להעברה מאזן החברה כולל סכומים נתונים של נכסים ושל התחייבויות (השווים אחד לשני כדי שהמאזן יהיה מאוזן). על מנת שהיקף מאזן החברה לא יקטן, גריעת נכס פלוני ממנו חייבת להיות מלווה בהוספת נכס אחר באותו שווי.
פעולה של חלוקת דיבידנד במזומן מקטינה את יכולתה של החברה לפרוע חובות (אם כי, תנאי לחלוקת דיבידנד כדין הוא "שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות" – סעיף 302(א) לחוק החברות). הווה אמר - באופן עקרוני ובמישור הכלכלי תשלום דיבידנד, לפי מהותו ואף אם הוא מהווה חלוקה מותרת במושגי חוק החברות, הוא פעולה פיננסית שעשויה להצדיק את השימוש בסעיף 119א, כפי שהוצאת נכס ממאזן החברה החייבת ללא קבלת תמורה מלאה עשויה להצדיק את הפעלת הסעיף.
על רקע תכליתו של סעיף 119א(א)(1) לפקודה – ובפרט הותרת אמצעים בישראל לסילוק חובות המס של חברה בערבון מוגבל – יש הצדקה להשקיף על חלוקת דיבידנד כמעשה המדלל אמצעים אלה וכמעשה המביא להעדפת האינטרסים של בעלי המניות על פני אינטרס הציבור בגביית חוב המס המגיע לאוצר המדינה. וכל זאת אף אם הדיבידנד הוא חלוקה מותרת לפי דיני החברות ואף אם שולם מס על הדיבידנד בידי מקבלו.
