כלל ידוע הוא, כי בבואנו לבחון מהו "שווי המכירה" של עסקת מקרקעין עלינו לבחון את כל התמורות הישירות והעקיפות שהתחייב הרוכש לשלם למוכר או למי מטעמו – "עקרון צירוף כל התמורות". אך האם הדבר גם נכון בכל הנוגע ל"הוצאות פיתוח" במקרקעין?

במקרה זה, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש לעשות הבחנה בין עבודות פיתוח שבוצעו טרם מועד הרכישה (שכן במקרה זה, ניתן להניח בסבירות גבוהה, כי עבודות הפיתוח העלו את שווי הזכויות במקרקעין ולכן יש לצרפן לשווי המכירה), לבין מקרה בו, עבודות הפיתוח טרם בוצעו (במלואן או בחלקן), ומשכך אין לכלול בשווי המכירה את עלויות הפיתוח שטרם בוצעו. מהאמור אנו למדים, כי ככל שעבודות הפיתוח לא בוצעו כלל במועד החתימה על הסכם המכירה או שבוצעו בחלקן עד למועד זה, יש לחייב במס רכישה רק בגין שוויון של עבודות הפיתוח עד לאותו מועד.

הלכה למעשה, מבחן עיתוי ביצוע עבודות הפיתוח (כפי שמובא לעיל), מהווה את אחד המבחנים לבחינת השאלה האם יש להכליל את עבודות הפיתוח כחלק משווי הרכישה (ואולי החשוב מבניהם). אך, יחד עם זאת, לא מדובר במבחן בודד, שכן יש לבחון כל מקרה על פי מכלול הנסיבות ומתוך התבוננות על כל פרטי העסקה. קרי , בחינת המהות הכלכלית של העסקה, תוך תשומת לב לבחינה האם העלויות של עבודות הפיתוח מהוות התקשרות נפרדת בין הצדדים או שמא המדובר בחלק אינטגרלי (בלתי נפרד) משוויה של זכות המקרקעין הנמכרת. כך, למשל, ייתכן ובמקרה בו קיומו של הסכם אחד המאגד את רכישת הזכויות במקרקעין ואת עבודות הפיתוח, ובו סכום כולל אחד (ולא שני הסכמים מפוצלים), עשוי להוביל למסקנה כי יש לכלול את הוצאות הפיתוח בשווי המכירה לצורך חישוב מס הרכישה. נדגיש, כי הפסיקה אינה אחידה למקרה כגון זה והיו מקרים בהם טענה זו של מנהל מיסוי מקרקעין התקבלה ובמקרים אחרים נדחתה. כשאלו הם פני הדברים, מומלץ לפנות למומחה בתחום בכדי לקבל חוו"ד מקצועית טרם החתימה על ההסכם.